פסק-דין בתיק ע"א 10758/08

השופט נ' הנדל:

1.        מונחים בפנינו ערעור וערעור נגדי שאוחדו. המערערים בע"א 10758/08 שהינם משיבים בע"א 11061/08 יכונו המערערים (להלן: "המערערים"). המשיבות בע"א 10758/08 שהינן המערערות בע"א 11061/08 יכונו המשיבות (להלן: "המשיבות"). המערערים הגישו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף לפי החוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ולהטבת נזק לפי חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), תשכ"ד - 1964. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' גינת) דחה את טענת המשיבות וקבע שמדובר בתאונת דרכים ולא בתאונת עבודה וחייב אותן על פי חוק הפלת"ד לשלם למערערים פיצוי בסך 5,285,021 ש"ח, לאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח הלאומי והתשלומים התכופים. הערעור מטעם המערערים מופנה נגד רכיבי הנזק שנפסקו. מערער 1 (להלן: "המערער") הינו יליד 29/1/81. הוא נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך 22/3/02. נכותו הצמיתה הינה בשיעור 100%. הוא נותר משותק ברגליו ובאופן חלקי בידיו וסבל משברים ונזק נוירולוגי קשה. המערערים 2 ו -3 הינם הוריו. המשיבות הגישו ערעור מטעמן נגד קביעת בית המשפט לפיה לא מדובר בתאונת עבודה וכן ערערו על רכיבי הנזק השונים וביקשו להפחיתם.

טענות הצדדים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

תאונת עבודה

2.        לטענת המשיבות, לא ניתן משקל ראוי לראיות המוכיחות כי מדובר בנסיעה של המערער למקום העבודה של אביו, שם עבד. מנגד המערערים תומכים במסקנת בית המשפט המחוזי בעניין זה.

היוון

3.        בית המשפט המחוזי קבע את שיעור הפיצוי על פי מקדם היוון של 3%. לטענת המערערים לנוכח התדרדרות הריבית והאינפלציה, אחוז ההיוון ההיסטורי (3%) אינו רלוונטי יותר ויש בו פגיעה ריאלית ומשמעותית בפיצוי המגיע לנפגע. לשיטתם, יש לקבוע מקדם היוון בהתאם למצב הנהוג במשק. נכון למועד הטיעון, הריבית עמדה על שיעור של 2.5%, ונטען שהנגיד עומד להפחיתה בשיעור של כ - 0.5%. להשקפת המערערים יש בשינוי אחוז ההיוון כמבוקש על ידם, כדי "לשנות את פני המשפט מיסודו ולהביא לתוצאה צודקת המקיימת את עקרונות משפט הנזיקין בארץ". להוכחת הטיעון האמור צירפו המערערים לערעור מסמך של חטיבת המחקר בבנק ישראל, הדן בהתפתחויות הכלכליות במשק בחודשים האחרונים. מנגד טוענות המשיבות כי טענה זו הינה בגדר הרחבת חזית. המערערים כלל לא טענו בבית המשפט המחוזי כי יש לשנות את אחוז ההיוון ותחת זאת הם הציגו ראיה להוכחת העניין לראשונה בפני ערכאת הערעור במסווה של ידיעה שיפוטית. לגישת המשיבות, פרסומי בנק ישראל שצורפו לערעור אינם יכולים להיחשב לידיעה שיפוטית. לאמור: משלא הונחה חוות דעת כלכלית, לא הונחה תשתית עובדתית להוכחת הטענה האמורה.

תוחלת חיים

4.        בית משפט המחוזי קבע כי תוחלת החיים של המערער קוצרה ב - 20% ביחס לכלל האוכלוסייה. זאת על סמך חוות דעתה של פרופ' מ' שוכינה, מומחית לרפואה פיסיקלית ושיקום, אשר מונתה על ידי בית המשפט. לטענת המערערים, אין לראות ברופא כמומחה לקביעת תוחלת חיים ועל כן שגה בית המשפט בהסתמכותו על חוות דעתה של המומחית. חוות דעתה הינה תיאורטית, וניתנה מבלי שהנתונים הספציפיים של המערער קיבלו משקל. לא ניתן גם משקל לאסכולות רפואיות שונות ולמחקרים אחרונים לפיהם חלה התקדמות ברפואה ועל כן עשוי לחול שיפור נוסף בחלוף השנים ביחס לתוחלת החיים הצפויה. לחילופין נטען,  כי אף לפי קיצור תוחלת חיים של 20%, יש להפחית 10 שנים עד לגיל 68 ולא 62 כפי שנפסק. מנגד סבורות המשיבות כי קביעת המומחית מטעם בית המשפט מבוססת על נסיונה ומעוגנת בספרות מקצועית עניפה ועדכנית. המאמרים עליהם מסתמכים המערערים נדחו על ידי המומחית תוך מתן הסבר משכנע ולפיכך אין להתערב בנפסק. בנוגע לטענה החלופית של המערערים נטען כי החישוב המוצע על ידם הינו בפועל קיצור בתוך קיצור - קרי חישוב 20% מתוחלת החיים שנותרה. חישוב זה אינו מתיישב עם חישוב המומחית מטעם בית המשפט ותשובותיה לשאלות ההבהרה בעניין זה.

הפסד השתכרות

5.        לטענת המערערים, טעה בית המשפט המחוזי משלא חישב את הפסדי העבר מיום התאונה ולחילופין מ- 3 חודשים לאחר התאונה. לא היה מקום להניח שהמערער שקיבל דמי אבטלה משך 3 חודשים יוותר מובטל מעבר ל - 6 חודשים. בנוסף נפלה טעות בקביעה שבסיס השכר יעמוד על 4,567 ש"ח לחודש, פחות משכרו הממוצע בשנת 2001 שעמד על  5,617 ש"ח נומינלי. לא היה מקום לקבע את השכר האמור למשך 7 שנים מבלי לקחת בחשבון כל העלאה. לטענת המשיבות, בית המשפט עשה חסד עם המערער בכך שחישב את הפסד שכרו בעבר החל משישה חודשים לאחר התאונה ולא מעבר לכך, נוכח היותו מובטל. המשיבות טוענות כי לא הובאה כל ראיה בדבר האפשרות להעלאת השכר. בערעור מטעם המשיבות הוצג תחשיב לפיו יש להקטין את הסכום הן בגין העבר והן בשל העתיד. נטען שיש ליתן משקל להיותו של המערער חסר תעודת בגרות העובד בתחום שאינו דורש הכשרה מיוחדת, ולהיעדר כל ראייה המלמדת על רצון לקידום מצידו. עוד נטען כי נפלה טעות במנגנון ההצמדה שאינו משקף את השכר הממוצע במשק. נטען על ידי המשיבות, כי הנכות התפקודית של המערער אינה בשיעור של 100% וכי ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת לבעלי מוגבלות להשתלב במקומות עבודה מסוימים.

הפסדי פנסיה

6.        לטענת המערער שגה בית המשפט משנמנע לנכות מהפיצוי בגין הפסד השכר את חלקו בהפרשות לביטוח פנסיוני. מנגד טוענות המשיבות כי העניין הועלה רק בסיכומים ולא בהודעת הערעור ודי בכך כדי לדחותו. מעבר לזאת, הואיל ותוחלת החיים של המערער קוצרה לגיל 62 ממילא הוא אינו צפוי לפרוש לגמלאות ולכן אין מקום להביא בחשבון חיסכון כלשהו בתקופת הפנסיה.

עזרת הזולת

7.        בית המשפט פסק סך של 637,404 ש"ח בגין הוצאות העבר ו - 3,748,462 ש"ח בגין הוצאות העתיד הכרוכות בעזרת הזולת. באשר לתקופה של 8 חודשים במהלכה היה המערער באשפוז, נטען כי היה מקום לפצות את כל בני המשפחה ששהו יומם וליל בתורנות ליד מיטתו בסכום של 80,000 ש"ח. קרי, 10,000 ש"ח לכל חודש. הודגש כי המערער 2 הפסיק לעבוד על מנת לשהות לצד בנו. ביחס לתקופה בעבר בה היה משוחרר מבית החולים - 71 חודשים, נטען, כי שגה בית המשפט משהעמיד את הפיצוי לעבר בסכום הנמוך ביותר מ - 50% מהסכום אותו פסק לעתיד. עוד נטען על ידי המערערים כי לא ניתן משקל לנתונים המיוחדים של המערער ולעובדה שבני משפחתו ייאלצו לעזור לו במשך כל חייו מעבר לטיפול הסיעודי שניתן לו כיום. לעומת זאת, לגישת המשיבות הסכום שנפסק הינו גבוה. נטען על ידן כי בכל מקרה אין להוסיף ריבית על הסכום שנפסק בהיותו סכום גלובלי. לא היה מקום, על פי קו זה, לפסוק כל סכום נוסף בגין עזרת בני משפחה ודי בסכום שנפסק עבור המטפל החיצוני. שני הצדדים ניסו לאבחן את מצבו של המערער מהנפסק בעניין אקסלרד ברכיב עזרת הזולת (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, חברה לביטוח, פ"ד נד (4) 450), עליו ביסס בית משפט המחוזי את תחשיבו. המערערים טענו כי יש לפסוק על פי שיעור הפיצוי שנפסק שם, ואילו המשיבות טוענות כי המצב הנדון באקסלרד חמור יותר ממצבו של המערער.

דיור

8.        בית משפט המחוזי פסק 60,000 ש"ח עבור התאמת הדיור הזמני לצורכי המערער ובגין דיור קבע נפסק סך של 175,000 ש"ח. באשר לדיור הזמני נטען על ידי המערערים כי בפועל ההוצאות הסתכמו בשיעור של 65,000 ש"ח. אי לכך, היה מקום לפסוק את הסכום האמור בתוספת ריבית והצמדה. באשר לדיור הקבע, טעה בית משפט, לגישת המערערים, עת קבע את התחשיב על סמך תוספת של חדר אחד למטפל ומרפסת מקורה. בנוסף, יש מקום לבנות מעברים רחבים, פתחים רחבים, חדר רחצה וחדר שירותים מרווח בדירה בקומת קרקע וללא מעלית כפי שקבעה המומחית מטעם בית המשפט. משכך היה נכון לפסוק פיצוי בסך 85,000$. המשיבות הגישו ערעור וטענו שיש להפחית את הסכום האמור שכלל לא הוכח. נטען כי יש להפחית את הסכום שנפסק לדיור קבוע בסך 175,000 ש"ח משום שאלמלא התאונה, המערער לא היה עתיד לשלם עבור בניית הבית, כפי שנהוג במשפחתו ביחס ליתר אחיו. 

טיפולים רפואיים

9.        טיפולים פיזיותראפיים והידרותרפיים - בית משפט המחוזי פסק ביחס לעבר סך של 20,000 ש"ח וביחס לעתיד סך של  269,489 ש"ח.  לטענת המערערים היה מקום לפסוק פיצוי על פי המתכונת שקבעה המומחית מטעם בית המשפט ולא היה מקום ליתן משקל לכך שהמערער הפסיק את הטיפולים במשך שנתיים מחוסר תקציב. לטענתם, הטענות הוכחו בדף ריכוז המשערכת, הגם שלא הוגשו קבלות. עוד נטען, כי נפלה טעות בתחשיב בית המשפט בקובעו כי עלות טיפול היא 150 ש"ח בעוד עלות טיפול בפועל הינה 250 ש"ח. בנוסף היה מקום לפסוק 20,000 ש"ח בגין הטיפולים שהמערער קיבל ברומניה ביולי 2003.